מאמרים
באמת מסקנת הגמ’ בכתובות דהלכה כר”ע נגד חברו
1) הטיה זו מנהג ואינה חובה, והיא כהמחשה
יש התכתבוית רבות ביניהם מפוזרים בכל חלקי ספר
לעניות דעתי הצרוף הראשון מה שהולך לאיבוד היא
בספר אנציקלופדיה ארזי הלבנון (כרך ז' עמוד 1730)
לכבוד הרב השואל היקר אחר מחילה מכבודו עירבב
יתכן מאוד שמרן ראש הישיבה שליט"א הבין בשאלת
א) המקור הוא בירושלמי (פרק ב' פאה הלכה
הנה מה שכתב בסוף דבריו גבי הכלל של
תודה רבה על הברכות. ישובו ויחולו על ראשו,
כלי זכוכית – שהם הכלים המצויים, חיוב טבילתם
1. אכן כך היתה דעתו של הגאון רבי
מעיקר הדין אולי יש מקום להקל בזה, אך
אין כל מניעה הלכתית. בימי השבע ברכות יש
1. יש בזה מחלוקת גדולה בפוסקים, ואין בזה
לא, כי לחיצת יד הוא מעשה של קירוב
בשדי חמד (חלק ג') מצדד להחמיר. ועיין עוד
לענין שמיעת קול אשה ברדיו או דיסק, היקל
מצד תפילה אין לאסור שכל שהוא לכבוד הנפטר
אמרו בגמ' ב"מ (דף ק"ב ע"א) המשכיר בית
יישר כח. והנה מה שלא מצאתי בזמנו, מפני
אני כתבתי הנלע"ד אע"פ שרבנים אחרים סוברים ההיפך
כל מקום שכתוב "צריך" יש חובה לעשותו, רק
מקור כלל זה בירושלמי (בבא מציעא פרק ז'
לכאורה המכירה בטלה, וכמ"ש הפוסקים גבי מי שמכר
כלי נגישות